להפתעתנו, וכעת נעבור לעוד כמה דמויות מקראיות שהמדרשים רואים אותן כמעין משה.
הבבלי, מסורת קצרה, ״ביקש קהלת״, על פי המסורת זה שלמה, ״למצוא דברי חפץ״.
המדרש מסביר ״ביקש קהלת להיות כמשה, ״יצאה בת קול ואמרה לו״,
מה המשך הפסוק, ״וכתוב יושר דברי אמת״, אין מה לעשות,
צריך להכיר בעובדות שלא קם נביא עוד בישראל כמשה ועתה שלמה,
עם כל רצונך להיות כמשה, תזכור בבקשה ״לא קם נביא עוד בישראל כמשה״.
אגב, חכם אחר מתנגד ואומר ״בנביאים לא קם, אבל במלכים קם״.
כך שיש פה כן רמז לאפשרות שהיה מי שראה את שלמה כמשה חדש,
אולי משה המלך, שלמה המלך, משה מקים המשכן, שלמה מקים המקדש.
בכל מקרה, גם רמז קטן שגם שלמה כמלך ויותר
מזה דמותו של עזרא בראשי שיבת ציון.
אומר הבבלי ״תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא ״שתינתן תורה על ידו לישראל״.
עוצמתו של עזרא היא כזאת שהוא היה למעשה אמור לתת את התורה ״אלמלא קדמו משה״,
אך מה נעשה, משה קדם לו ולכן התורה ניתנה על ידי משה אך לולא היה משה,
היה עזרא נותן תורה לישראל, ועכשיו הדמיונות ביניהם.
״במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלוהים״, לקבל את התורה,
״בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל״.
אלה שתי עליות שונות אבל עליית עזרא מבבל נתפסת כמעין מתן תורה.
״מה עלייה האמור כאן״, אצל משה, ״לתורה, ״אף עלייה האמור״, כאן,״ להלן תורה״.
עצם חזרת עזרא לארץ וכל הטקסים שבהם הוא החזיר את תורת ישראל אל העם עצמו
ובקריאתם בציבור >> וכתב ופירש.
>> נתפס.
״במשה הוא אומר ואותי ציווה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים,
״בעזרא הוא אומר כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה׳ אלוהיו לעשות
״וללמד בישראל חוק ומשפט״, חוקים ומשפטים, חוק ומשפט, ממש עזרא כמעין משה חדש.
״ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו״, כי התורה נתן משה, ״נשתנה על ידו הכתב״.
אחד המפעלים החשובים של עזרא אומר הקטע הזה הוא שינוי כתב התורה שהייתה
כתובה עד ימיו בכתב העברי הקדום, העתיק ובזמנו היא הוחלפה לכתב המקובל יותר היום.
אם זה לא ממש מתן תורה, זה עדיין צעד מאוד משמעותי בתולדותיה וזה
מיוחס לעזרא בשיבת ציון, מחזיר את עם ישראל מבבל לארץ, משה מעלה אותו ממצרים לארץ.
כלומר, יש פה קווי דמיון ביניהם והמדרש עומד על כך.
והוא אז מוסיף ואומר ״משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין
בתורה בשבתות ״ובימים טובים ובראשי חודשים ובחולו של מועד״.
משה קבע קריאת תורה באירועים האלה.
״שנאמר וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל.
עזרא ״תיקן להם לישראל שיהיו קורים בתורה גם בשני ״ובחמישי, שבת במנחה״.
משה ועזרא הם אלה שקבעו העצם את הליטורגיה, את קריאת התורה בבתי הכנסת.
שוב ראינו דמות כמשה, לא באותה עוצמה כמו יהושע ואליהו ודוד
אבל בוודאי גם כאן דמותו של עזרא וברמז אחד
ראינו גם את שלמה, ולמעשה אפשר אפילו לומר,
איך הגיע לפה מרדכי, אפשר לומר שמשה הופך להיות לדגם, לסרגל,
לפלס שאליו משווים כל דמות ודמות כדי להצביע על גדולתה בדורו שלו.
כאשר נאמר על מרדכי, זה אומר המדרש, ״איש איש יהודי היה בשושן הבירה,
איש, ״מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו״.
הוא לא מגיע לעוצמות משה אבל בדורו שלו הוא כמשה בדורו שלו.
״דכתיב ביה״, כתוב במשה, ״והאיש ״משה ענו מאוד״, איש מול איש וכעת מפתחים את הנקודה.
״מה משה עמד בפרץ״ ועצר את המגפה, ״דכתיב ויאמר״ ה׳,
״להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ,
אף מרדכי כן ״דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו״.
מה שעשה מרדכי לדורו זה כעין מה שעשה משה לדורו.
״מה משה לימד תורה לישראל, דכתיב ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים ״אף מרדכי כן דכתיב״,
שמשה, יהושע, סליחה, שמרדכי שולח לכולם ״דברי שלום ואמת״, ומה זה אמת?
>> תורה. >> ספר משלי, תורה.
״כתיב אמת קנה ואל תמכור״ זה התורה.
גם מרדכי מלמד תורה, גם מרדכי כמשה.
>> נכון שמרדכי הוא הרבה יותר יוסף אבל אתה רואה פה את הלהט באמת לראות
בכל דור ודור את המשה שלו.
>> יותר מכך, אפילו בתקופת חז״ל.
״אף על פי שניתן הפרש בין החכמים לנביאים בנבואה״,
אין מה להשוות בין הנביאים לבין חכמים, ״אבל בשררה״ בשלטון,
״חכם בדורו הרי הוא כמשה רבינו בדורו״, כל חכם בדורו שלו,
״שנאמר״, בספר דברים, ״ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט ״אשר יהיה בימים ההם.
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו?״, למה הוא לא אמר את זה?,
״אלא הכתוב מלמדך, שלא תאמר, אילו היה משה רבינו קיים
הייתי למד תורה ממנו, ״אין לך אלא חכם שבדורך״.
החכם של היום הוא המשה של הדור והרב של בית הכנסת שלך הוא המשה שלך,
כל קהילה קהילה והמשה שלה, דבר שקיבל ביטוי מאוד מאוד מעניין בארכיאולוגיה דווקא,
כאשר הפסיקתא דרב כהנא עוסקת בתיאור כסאו של שלמה, חזרנו לשלמה שהוא קצת משה,
ונאמר שהכיסא הזה ״ראש עגול לכיסא מאחריו״, אומר הפסיקתא במשפט קצר,
״אמר רבי אחא כהדא קתדרא דמשה״, כמו הקתדרא של משה.
׳קתדרא׳ זה ביוונית ׳כיסא׳,
כמו כסאו של משה ולא ברור למה הוא מתכוון, מה הוא כסאו של משה?
הדבר הזה מתבהר דווקא מן הברית החדשה מדברי ישוע.
>> ״אז ידבר ישוע אל המון העם ואל תלמידיו לאמור הסופרים והפרושים
יושבים על כיסא משה ״לכן כל אשר יאמרו לכם שמרו ועשו רק
הישמרו מעשות כמעשיהם ״כי אומרים הם ואינם עושים״.
מצד אחד, הם יושבים על כס משה אבל היזהרו בהם.
>> מסתבר אם כך שלשבת על כיסא משה זה בעצם להיות החכם של הדור או המנהיג של הדור.
>> או לפחות מנהיג הקהילה.
אני חושב שבכל בית כנסת יכול להיות שהיה למשל, בכורזים יש לנו שם את כיסא משה,
׳קתדרא דמשה׳, כך שבכל מקום היה כיסא משה משלו.
>> מכל מקום, אני חושב, חוזר לנקודה, כל דור והמשה שלו, כל עדה והמשה שלה,
ומאפשר לנו כעת לצאת מן התנ״ך ומדמויות מקראיות ולעבור כמובן
אל דמות שעסקנו בה הרבה בהקשרים שונים וזה דמותו של מחולל הנצרות, ישוע.
ופה זה לחלוטין לא מקראי ולא חז"לי, אלא הברית החדשה.
>> הברית החדשה אבל אך נזכור שבעלי הברית החדשה שציפו שעם
ישראל יקבל את יהושע כמשיחם בוודאי עשו מאמץ גדול מאוד להציג את יהושע כמין משה נוסף,
כלומר לא במקרה הוא בברית החדשה כמשה אלא מתוך כוונה ומאמץ.
כן, והנה כאן דוגמה.
אנחנו דיברנו הרבה על זה בסיפור הלידה, משה,
ישוע כמשה וכדומה, אבל פה נתרכז בנקודה אחת,
נקודה שתזכיר לנו גם את משה וגם את אליהו כמשה שכבר הזכרנוהו.
כן, ״ומקץ ששת ימים לקח לו ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן
אחיו ״ויעלם בדד על הר גבוה וישתנה לעיניהם
״ויזהירו פניו כשמש״, הנה עוד פעם הדמות המאירה,
״ובגדיו כאור הלבינו ״והנה נראו אליהם משה ואליהו והם מדברים איתו ״ויען פטרוס״,
שהוא איש מעשי מאוד, ״ויאמר אל ישוע אדוני טוב לנו להיות פה ״אם טוב
בעיניך נעשה פה שלוש סוכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת.
״עודנו מדבר והנה ענן אור הצל עליהם ״והנה קול
מתוך הענן אומר זה בני ידידי״, כמובן זה בני ידידי,
בני יחידי אשר רציתי בו, רמז למעשה העקדה.
״רציתי בו אליו תשמעון ״ויהי כשמוע התלמידים ויפלו
על פניהם וייראו מאוד ״ויגש ישוע ויגע בם ויאמר קומו
אל תיראו וישאו עיניהם ״ולא ראו איש בלתי ישוע לבדו״.
כלומר, מה שקרה שמשה ואליהו, משה ותלמידו של אליהו,
משה מתמזגים בדמותו של ישוע כאילו נשתלבו
בדמותו שלו ועכשיו הוא ישוע שהוא אליהו שהוא משה.
>> זה כבר על הר תבור לפי המסורת.
>> לפי המסורת, אם תעלו לכנסיית הר תבור בטרם זריחה,
ותגיעו למעלה עם הזריחה, תראו את הכנסייה היפה הזו שם.
שם מאמינים ששם היה מקום.
כן. >> כלומר, המסורת הנוצרית ממשיכה את השרשרת
המקראית בין משה לאליהו אל ישוע ואכן באמת ראינו מקומות נוספים שבהם ישוע מדומה למשה.
למשל.
>> דוגמה דווקא מראשית סיפור חייו של ישוע.
״אז נשא הרוח את ישוע המדברה למען ינסהו השטן
״ויהי אחרי צומו ארבעים יום וארבעים לילה״, כלומר אי אפשר להיות
כמשה אם אין לך חווית צום ארבעים יום וארבעים לילה, כמו שהייתה גם לאליהו.
״ויגש אליו המנסה״, כלומר השטן, ״ויאמר אם בן האלוהים אתה דבר אל
האבנים האלה ותהיינה ללחם ״ויען ויאמר הן כתוב לא על הלחם לבדו״,
כמובן הפסוק מספר דברים, ״יחיה האדם כי על כל מוצא פי ״ה׳״.
>> כן, בכל מקרה, מה שהבאנו פה זה רק ארבעים יום וארבעים לילה וגם יכולנו להביא
למשל סיפורים על ישוע המרפא צרעות, כמו הסיפור שלפנינו שיזכיר
לנו את סיפור צרת מרים, שלא נדבר על ניסים אחרים שקשורים אליו,
ואולי אפילו דרשתו המפורסמת, דווקא מן ההר.
>> כן, מעין מתן תורה, יהושע עומד על ההר ודורש את דרשתו,
"ויהיה כראותו את המון העם ויעל ההרה "וישב שם ויגשו אליו תלמידיו
ויפתח את פיו ויורם ויאמר "אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמיים,
"אשרי האבלים כי הם ינוחמו", >> זה מעל כורזים שלהם אני חושב,
אלמגור בגליל, כן.
>> כן, זה מאוד מרשים.
"אל תדמו כי באתי להפר את התורה", כלומר יהושע מתייחס לתורה, כן חשוב מאוד.
"או את דברי הנביאים כי לא באתי להפר כי אם למלאת, כי אמן אומר אני לכם
"עד כי יעברו השמיים והארץ לא תעבור יוד אחת או קוץ אחד מן התורה,
"עד אשר יקוים הכל", כלומר גם אם הוא לא נותן את התורה הוא
לפחות בא לאושש את התורה, לתת מעין מתן שני שלה.
>> להשלים אותה כדוגמא במקרה הזה, "שמעתם כי נאמר לראשונים", בתורת משה,
"לא תנאף ואני אמור לכם כל המסתכל באשה לחמוד אותה נאוף "נאפה בליבו",
כלומר הוא קיצוני יותר בפרשנות שלו וכמובן אפשר היה להאריך בזה רבות,
אבל הנקודה העקרונית היא, שהוא עולה על הר נותן דרשה מהר,
כמו משה שעולה על ההר לקבל תורה, הברית החדשה אולי עומדת מול הברית הישנה,
כפי שהמסורת במשך הזמן התרגלה לקרוא לספר המקראי.
ואין ספק שבאמת יהושע מצויר כמעין משה, כולל, כולל כאן סיפור מותו שבו נסיים.
>> כן, "ואחרי מוצאי השבת "כשהאיר לאחד בשבת,
באה מרים המגדלית ומרים האחרת לראות את הקבר", כן הוא כבר היה קבור באדמה,
"והנה רעש גדול היה כי מלאך אדוני ירד מן השמים ויגש "ויגל את
האבן מן הפתח וישב עליה ומראהו כמראה הברק ולבושו
"לבן כשלג ויבהלו השומרים מפחדו ויהיו כמתים ויען
"המלאך ויאמר אל הנשים אתן אל תיראנה הן ידעתי כי את ישוע הנצלב אתן מבקשות,
"הוא איננו פה כי קם כאשר אמר בואנה וראינה את המקום אשר שכב שם האדון,
"לכנה מהר והגדתן לתלמידיו כי קם מן המתים והנה הוא הולך
לפניכם הגלילה " ושם תראהו הנה אמרתי לכו",
כלומר נכון שהוא מת, אבל הוא גם קם מן המתים.
כן, והשמיימה כשם שמשה מסור את עלייתו השמיימה ואליהו כמובן,
אז הנה הוא מצטרף אל החבורה הזו.
>> כן ויכולנו להרבות הרבה בעניין של ההשוואה בין יהושע לבין משה.
>> בוודאי.
>> אבל יש דמויות נוספות שמידפקות בדלת ובואו נעבור עליהם ונקפוץ קצת בזמן,
במסורת היהודית אל רבי עקיבא, התנא בן המאה 1-2.
מדרש ספרי דברים אומר "ומשה בן 120 שנה,
"זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם משה",
המקראי, "והלל הזקן "ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה.
משה היה במצרים 40 שנה", בזה דיברנו, "ובמדיין ארבעים שנה בזה עסקנו ופירנס",
כלומר שלט "בישראל" או הנחה אותם "40 שנה.
"הילל הזקן עלה מבבל בן 40 שנה ושימש חכמים כתלמיד
40 שנה "ופירנס את ישראל", הנהיג אותם, "40 שנה." רבן יוחנן בן
זכיי עסק בפרגמטיא 40 שנה "ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל 40 שנה.
"רבי עקיבה למד תורה בן 40 שנה" כלומר בגיל 40 התחיל ללמוד, היה בור.
"שימש את החכמים 40 שנה "ופירנס את ישראל 40 שנה." 120 של משה זה
הדגם של שלושה חלקים בני 40 שנה שכל דמויותם מופיעות בעולמם של חז"ל.
אבל הדבר המופלא באמת, הוא סיפור דתי מדהים על מפגש פיזי,
מטאפיזי אם תרצה בין משה לבין רבי עקיבה.
"אמר רב יהודה אמר רב, "בשעה שעלה משה למרום,
מצאו לקדוש ברוך הוא יושב וקושר כתרים לאותיות," מסיים על
אותיות מסויימת בתורה לשים את התגים הקטנים על כל אות ואות, היינו תורה עוד לא מוכנה.
"אמר לפניו ריבונו של עולם,מי מעכב על ידך?" מה מעכב אותך למסור את התורה?
"אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות "ועקיבא בן יוסף שמו,
שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ "תילי תילין של הלכות."
משה מופעם מכך שיהיה מישהו שיוכל מכל קוץ על כל אות לדרוש תילי תילין.
"אמר לפניו ריבונו של עולם, הראהו לי, אמר לו:", תסתובב, "חזור לאחורייך." משה מסתובב,
"הלך וישב בסוף שמונה שורות," הוא מגיע לבית המדרש של רבי עקיבה,
יושב בשורה האחרונה בין התלמידים הפחותים, "ולא היה יודע מה הן אומרים, "תשש כוחו,
כיוון שהגיע לדבר אחד," הגיעו לנושא כלשהוא, "אמרו לו תלמידיו רבי, מניין לך?
אמר להם "הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו." אולי הוא הבין
את המילה הלכה, את המילה משה, את המילה סיני הוא הבין והוא נרגע,
עוד זוכרים אותו לא שהוא מבין במה, אבל זוכרים אותו.
יש פה תפיסה נפלאה של המדרש הזה, על הפער הגדול בין משה
לבין רבי עקיבה להתפתחות ועל השינויים, אבל לא נוכל להעריך בדברים עצמם.
"חזר" משה "ובא לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: ריבונו של עולם,
"יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?
"אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני." זו החלטה אלוהית.
"אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראיתני תורתו,
הראשני שכרו, "אמר לו: חזור לאחוריך." הוא מסתובב,
"חזר לאחוריו, ראה ששוקלים "בשרו במקולין," >> נורא.
>> רבי עקיבה שהוצא להורג במסרקות של ברזל,
כעת שוקלים את הבשר שלו שתלוי על ווים בשוק למאכל כלבים.
"אמר לפניו: ריבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה?
"אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.
לא נוכל להעריך בסיפור הזה, שעוסק יותר ברבי עקיבה ובתורה ושכר ועונש,
אבל המפגש בין משה לבין רבי עקיבה, הוא מאוד,
מאוד משמעותי והוא מציג אותם כאבי התורה שבכתב אם תרצה,
נביא התורה שבכתב, ואבי התורה שעל פי [לא_מובן] רבי עקיבה שבכל מקום קובעים
שגם המשנה וגם התוספתא וכל החיבורים האחרים הם כולם תורתו של רבי עקיבה דרך תלמידיו.
כך יש שתי דמויות אדירות שמנסים לדמות אותם, שניהם היו רועי צאן,
גם רבי עקיבה היה רועה צאן, שניהם נשאו את בת אדוניהם,
משה את בת יתרו ורבי עקיבה את בתו של כלבא שבוע,
כלומר יש כמה קווי דימיון בביוגרפיות שלהם שהמדרשים עומדים עליהם.
והפסיקתא רבתי אפילו מעזה לומר, "אמר רבי אחא
"דברים שלא נגלו למשה, נגלו לרבי עקיבה,
שנאמר, "וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבה." שראה יותר מאשר משה.
כלומר פה באמת חז"ל לא חוששים להציג את רבי עקיבה,
את מורם ורבם הגדול בעוצמה רבה כזאת שאפילו הוא יודע יותר ממשה,
גדול יותר ממשה וברור שזה קו נוסף של דמיון בין השניים, דמויות כמשה.
אבל בוא נרוץ בהיסטוריה, כמה פעמים דמויות בין נקראו משה,
בין לא נקראו משה, תוארו כמשה?
הראשון שעולה בתודעה כמובן, זה רבי משה בן מימון, הרמב"ם.
>> באמת לא היו משה, לא מצאנו משה במקרא, לא מצאנו משה בספרות חז"ל,
והנה יש לנו משה כשאנחנו מגיעים לימי הביניים.
>> זה באמת מרתק, עובדה שאיש לא העז לקרוא לבנו משה עד זמן מאוד, מאוד מאוחר,
עד ימי הגאונים היא תופעה מופלאה, כי גם היא מצטרפת לעוצמת גדולתו של משה.
ועל הרמב"ם קבע רבי יצחק אבן לטיף, עוד כבר במאה ה-13,
לא הרבה אחרי מות הרמב"ם, "ממשה עד משה "לא קם כמשה",
כלומר ממשה המקראי עד משה בן מימון,
לא קמה דמות כמשה המקראי, שהיא משולה למשה בן מימון, מה הקשר ביניהם?
קודם כל, מצרים, בן מימון הגיע בסופו של דבר ממצרים, משה ממצרים.
ושתיים זה החיבור, חיבוריו הגדולים של הרמב"ם,
הקרויים או משנה תורה, כמו ספר דברים, או היד החזקה,
שהמילים המסיימות את ספר דברים ומתארות שם את דמותו של משה.
והנה באמת על הקבר המיוחס לרמב"ם בטבריה,
גם חקקו את המילים, >> אף המצבה לא מימיו.
>> כן, המצבה ודאי, אבל גם הקבר לא בטוח שהוא שם,
מכל מקום על המצבה חקקו ממשה עד משה לא קם כמשה,
כאן שוכן עפר הנשר הגדול, הענק בתורה,
חוכמה התבונה וכולי וכולי, ללמדך על גדולתו של משה.
וזה המעניין יש סיפורי עם בערבית על דמותו של
הרמב"ם והנה אחד מהם, סיפור בערבית יהודית שנקרא את תרגומו,
רק על ראשיתו, "סופר על האדון מימון, אבי הרב משה בן מימון עליו השלום,
"שהיה לו תשעה ילדים מאישה אחת וכולם תלמידי חכמים גדולים.
"באחד הלילות היה הרב מימון ישן ובא אליו האדון אליהו הנביא זכרונו לברכה בחלום ואמר
לו קום לך לעיר פלונית "והתחתן בבת פלוני אלמוני", מצווה עליו בחלום לשאת אישה נוספת,
בסופו של דבר, "לקח הרב מעט צידה ושם פניו למקום אשר בו הנערה.
"עלה למקום, שאל על היהודי אבי הנערה, אמרו לו אדוננו למה תשאל על האיש הזה?
"כי האיש הזה רשע..." יש פה התעקשות גדולה של אני רוצה לפגוש באיש, לראות את בתו.
הוא פוגש את האיש, את הבת, האיש מסרב תחילה להשיא את בתו,
בסוף הוא מסכים והנה אביו של הרמב"ם, "קידשה, לקחה הלך למקומו,
"עשה שבע ברכות", חתונה, "התייחד עמה ובאותו לילה "הרתה.
וכשעברו תשעה חודשים היא ילדה בן." וכמובן, "באותה שעה שנולד נגה עליו אור,
"עשו לו ברית מילה וקרא אביו את שמו משה." אז כמה דמויות כבר פגשנו
שהאור מלווה את לידתם, גם יהושע וגם משה וגם דוד והנה גם פה הרמב"ם.
>> ובסיפור אחר, של יהודי עירק, "בלילה שסיים", הרמב"ם, את הספר 'היד החזקה',
"בא אליו אביו רבי מימון בחלום ועמו היה משה רבנו עליו השלום ראו",
את הספר, "ואמרו לו: ישר כוחך על עריכת החיבור אשר עשית." משה
רבנו בא לאשר למשה בן מימון, את ספרו 'היד החזקה'.
אין ספק [דיבור_מעורב] >> הסכמה טובה.
>> הסכמה מעולה, הלוואי על כל הספרים שאנחנו כותבים.
לכן הרמב"ם באמת מודע למעמד שלו ביחס לתורת משה.
וכך אומר במבוא למשנה תורה, "כללו של דבר,
"כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל", לא לחבוט ספרים,
"אלא יהיה חיבור זה", ספרי, "מקבץ לתורה שבעל פה כולה,
עם התקנות והמנהגות והגזירות "שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד...
לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, "לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה", כתבי משה,
"ואחר כך קורא בזה", בספרי, "ויודע תורה שבעל פה כולה,
" ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם." איזה עוצמה של בנאדם, איזה ביטחון וגדולה.
>> והאיש משה עליו מאוד נאמר על משה של התורה לא על משה זה.
>> אבל הוא לא מדבר על עצמו הוא מדבר על ספרו שלו.
וממשה למשה, משה מנדלסון, הפילוסוף בן המאה ה-18, לא הרבה אחריו,
מספר לנו ההיסטוריון יצחק יוסט, הוא בספרו על תולדות עם ישראל,
מכנה את מנדלסון בתואר 'משה השלישי', 'der dritte Moses'.
השם משה וגדולתו של מנדלסון בחוגים שבהם הוא היה מקובל,
העניקו לו את התואר משה ולמעשה למען האמת, כמעט כל דמות בשם משה שהייתה גדולה
בעיניי חסידיה, כונתה בכינוי משה החדש, או ממשה עד משה לא קם כמשה.
כך רבי משה איסרליש מי שחיבר את המפה לשולחן ערוך,
כך רבי חת"ם סופר, רבי משה סופר, כלומר אם אתה קרוי משה ואתה גדול
בעיני בני דורך אפשר לקרוא עליך את המילים ממשה עד משה לא קם כמשה.
>> כן אבל לכל אחד הייתה סיבה, כמובן למנדלסון היה כל עניין הביאור והתרגום,
>> בוודאי בגדולתו.
אבל, >> וגם החת"ם סופר כלומר יש סיבות לדבר.
>> אבל משה דיין לא שמענו.
>> לא. >> מכל מקום, הנה דמות אחת שבוודאי
יש תפקיד גדול למשה, זה הרצל בציור הידוע שלו עומד שם על הגשר בבזל,
>> מנגד תראה את הארץ.
>> מנגד תראה את הארץ ובאמת אפשר להראות שהרצל גם לתודעה העצמית שלו וגם
בדרך שבה התייחסו אל האדם, שעבד קשות ולא זכה להגיע לארץ המובטחת.
הוא מת צעיר ורק ראה מרחוק את חזונו, למשל,
חלום שחלם בגיל 12 שמספר ראובן בריינין באחד מספריו,
"באחד הלילות", אומר הרצל, "חלמתי חלום נפלא, "מלך המשיח בא והוא
זקן מלא הוד ותפארת "וייקחני על זרועותיו וידאה אותי", יחד איתי,
"על כנפי רוח "על אחד העננים המלאים זוהר פגשנו בתמונתו של משה רבנו", והמשיח.
"ומשיח קרא למשה: אל הילד הזה התפללתי.
"ולי אמר: לך בשר ליהודים כי עוד מעט אבוא וגדולות ונפלאות "אעשה לעמי ולכל העולם.
הקיצותי והנה חלום.
>> וואו, וואו.
>> נכון או לא נכון, אבל כך מצייר הרצל את ילדותו שלו.
ובאמת, סופר, עיתנואי,
בן תקופתו מספר בזיכרונותיו שכאשר באחד המקומות הרצל דיבר
על יסוד המדינה ואמר "כן, יהודים מכל העולם ייסדו את המדינה והתיישבו בה.
"לפתע נשמעה קריאה מפאתי החדר: והיכן תמצא לנו את משה שיוביל את היהודים לשם?
"הרצל ענה לו ולסטודנטים שהקיפו אותם: משה?
"אם לא נמצא אותו ניצור אותו בעצמנו." הנה כבר תודעת משה של הרצל.
דוד וולפסון, מראשי הציונות במכתב אל הרצל,
ממש בתחילת דרכו בקונגרסים, "החזק ידיך למעלה דוקטור יקר...
כי כשהיה משה מרים ידיו "היה ישראל גובר על עמלק." כך מציג וולפסון את הרצל.
והוא הדין והאדם אחר שמעיד מה שקרה בקונגרס הציוני הרביעי,
"מכל ישיבות הקונגרס והעיתונים השבועיים הרבו לתת את תמונות אישי הציונות
"והקונגרס כולו, הדוקטור הרצל לקח שבי בהדרו
"ובטוב טעמו את שאינם יהודים "כמו את היהודים ושם חדש קראו לו אחדים
מן העיתונים הנכבדים, "משה החדש." לא פחות ולא יותר.
והנה לנו יצירה של דילין שמצייר את משה רבנו
בתורה ולא קשה לזהות כמובן שדמותו של משה עם הזקן המרובע הזה, היא למעשה הרצל.
ביטוי ויזואלי לאותו רעיון שגם הרצל הוא כמשה.
כך שמשהים רבים עמדו לעם ישראל ועוד מישהי.
>> מישהי הפעם!
>> הו, אולי תדבר אתה עליה?
>> ועד מישהי ואנחנו מדברים על פרת משה רבינו,
שיש לה שמות שונים בתרבויות שונות.
אבל אלינו היה הגיעה כפרה.
>> עכשיו בוא נראה, בצרפתית?
>> חיית אלוהים הטוב, בגרמנית: חיפושית מרים, אולי,
מרים היא כמובן אם יהושע, או אולי תגובה למרים, אנחנו הבאנו את משה.
מספרדית: פרת אנטוניוס הקדוש, ביידיש: "משה- רבנו'ס- קיעלע"
או משה-רבנו'ס-פערדעלע", ובעברית: פרת משה רבנו.
ונאזין לשיר.
>> שירו של אפרים סידון, המנגינה דתיה בן דור ובזה גם נפרד מכל המשהים
הרבים שפגשנו בהם לקראת הפגישה האחרונה שבה נאמר משהו על מראהו של משה,
על היעלמותו של משה ונסכם את הקורס כמיטב יכולתנו.
שלום.
[מוזיקה] "פרת משה רבינו
בקול "התאוננה, שיש לה שם כל כך ארוך והיא הרי קטנה.
"לכן היא מבקשת, אם זה לא קשה,
פשוט מאוד "לקרוא לה מרת פרת משה, מרת פרת משה.
פרת משה רבנו הצטערה נורא, "השם נראה לא מתאים, חושבים שהיא פרה.
לכן היא, "מבקשת, אם זה לא קשה, פשוט מאוד לקרוא לה החברה "משה.
החברה משה.
פרת משה רבנו חשבה שזה טיפשי,
משה זה "שם של בחורים, ולא של חיפושית.
לכן היא מבקשת, עכשיו מכל אחד, פשוט "לקרוא לה: בואי, והיא תבוא מיד.
והיא תבוא מיד.
[מוזיקה], "פרת משה רבנו
